השיעור 1 מציג את ישוע כרב. בבשורת יוחנן, שני תלמידים קוראים לו "רבי" כדי לשאול היכן הוא שוהה. זה רמז לאיך שהתלמידים האלה רואים את ישוע. למדו עוד על ישוע כרבי.
שיעור זה מציג את ישוע כרבי. בבשורת יוחנן, שני תלמידים קוראים לו "רבי" בשיחה רגילה: "כשהשמעו שני התלמידים אותו [יוחנן] אומר זאת, הם הלכו אחרי ישוע. ישוע התפנה וראה אותם הולכים אחריו ושאל: 'מה אתם רוצים?' הם אמרו: 'רבי... איפה אתה גר?'" (יוחנן 1:37-38) במבט ראשון, זה אולי נראה כמו שאלה מאוד אישית, אך זה ראיות חשובות לאופן שבו תלמידים אלה רואים את ישוע. למדו עוד על ישוע כרבי.
מי הוא רבי?
בויוחנן 1:37-38, המילה "רבי" מוגדרת: היא משמעה "מורה". זה מעניין, המילה "רבי" או "רבן" לא מופיעה בתורה, בנביאים או בכתובים (הכתבים העברים). המילה "רב", המשמשת בהקשר זה, מגיעה מארמית, וממנה נגזרת המילה העברית "רבי". היא משמעה "גדול" או "חשוב", לא מבחינת גודל, אלא מבחינת סמכות.
אז למה הסבר זה מופיע כאן בבשורת יוחנן?
יוחנן המבשר כתב את בשורתו ביוונית מכיוון שהוא היה ממוקום באסיה הקטנה, בחוף דרומי-מערבי של הים האגאי (טורקיה של ימינו). שם, הוא שירת בקרב קהילות יהודי-נוצריות. לקהילות אלה היה אוכלוסייה יהודית גדולה, בגלל הגלות: פיזור עם ישראל דרך הגירה לאזורים אחרים. הם דברו יוונית, וההתאגדויות שלהם כללו יוונים שלא היו מכירים את הJudaism. לכן, יוחנן מבהיר לקוראיו שכן "רבי" משמעה "דידסקלוס" או מורה (יוחנן 1:38).
עם זאת, הסבר זה לא לוכד במלואו את העומק של המונח "רבי", ולכן עלינו לחדור להיסטוריה של האופן שבו נלמדה הכתובים בישראל העתיקה וביהודה במאה הראשונה. אנחנו גם צריכים להבין איך מערכת החינוך תפקדה ביהודה בעת של מאה ראשונה לספירה.
מורים של התורה בברית הישנה
בספר דברים, מלך שהוכתר לאחרונה לומד את החוק מאלה האחראים להוראת התורה: "כאשר ישב על כסא מלכותו, יכתוב לו את העתק התורה הזאת על ספר מלפני הכוהנים הלוים" (דברים 17:18).
איזה חוק מתייחס כאן? זה לא מדבר על עשרת הדברות אלא על גלילון התורה, המכיל את חמשת ספרי משה. בתנ"ך (הברית הישנה), עשרת הדברות אף פעם לא נקראים "החוק". מונחים כמו "ספר החוק" או "גלילון החוק" מתייחסים לתורה שנכתבה על ידי משה.
התורה מתייחסת לקבוצת חוקים וחוקים בנושאים שונים, המצויים בחמשת ספרי משה. המילה "תורה" משמשת גם כמונח לפנטטוך (חמשת ספרי משה), בניגוד לכל התנ"ך.
מכיוון שה"ספר החוק" היה בטיפול הכוהנים והלוויים אשר היו אחראים להוראתו למלכים כשהם עולים לשלטון.
בנוסף להוראת "ספר החוק" למלך ולאחרים, הלוויים גם נושאים עותק כתוב: "כאשר סיים משה לכתוב בספר את דברי התורה הזאת עד תום, ויצו את הלוויים הנושאים את ארון ברית ה': 'קחו את ספר החוק הזה והנחוהו לצד ארון ברית ה' אלוהיכם. שם הוא יהיה שם כעד בכם'" (דברים 31:24-26). הונח לצד ארון הברית, "ספר החוק" הוא הסטנדרט שלפיו הכל, כולל הלוויים, שיפטו.
הלוויים היו אחראים לא רק למשכן אלא גם החזיקו בתפקיד קריטי של הוראת החוק בישראל העתיקה. אנשים מחוץ לישראל גם היו מודעים לתפקידם של הלוויים כמורים. מלך אשור שלח כוהן לערי ישראל להוראת החוק לעם. "מלך אשור נתן פקודה זו: 'שלחו חזרה אחד מהכוהנים שתפסתם שבויים משומרון לשכון שם ולהוראת העם מה אלוהי הארץ דורשים.' אז אחד מהכוהנים שגלו משומרון בא לשכון בבית אל ולימדם איך להשתחוות לה'" (2 מלכים 17:27-28).
זה היה תפקידו של שבט לוי. היה, עם זאת, חיסרון לשיטה זו: שייכות לשבט זה בלידה הפכה באופן אוטומטי למישהו למורה של התורה, ללא קשר לשאלה האם הם היו באמת מתאימים לכך. זה היה בעיה חוזרת בהיסטוריה של ישראל, כפי שאנו רואים במיוחד בספר השופטים, שבו כוהנים לא הצליחו למלא את אחריותם, ו"כולם עשו כמו שנראה בעיניהם".
רבנים בתקופה בין הברית
התקופה בין-בתרית היא בערך 420 לפני הספירה עד 70 לספירה. משבר משמעותי התרחש סביב 170 לפני הספירה כאשר יהודה נפלה תחת שלטון הדינסטיה הסלבוקית. המלך אנטיוכוס הרביעי אפיפניוס ניסה להטיל תרבות הלניסטית ועבודה זרה על היהודים בכוח. זה הוביל לחלוקה, כאשר חלק מהכוהנים התרה עם אנטיוכוס, בעוד שאחרים, כמו המקביים, התנגדו ובסופו של דבר ניצחו. עם זאת, האמון של העם בכיתת הכוהנים היה עמוק זעזוע.
עזרא: הרבי הראשון
אך אלוהים כבר התחיל למקד את הבסיס לשינוי בימי עזרא במאה החמישית לפני הספירה. עזרא היה כוהן וסופר, המכונה "סופר". ספרי עזרא ונחמיה עוזרים להסביר הרבה מהמושגים בברית החדשה. בברית החדשה, אנו נתקלים לעתים קרובות במונח "סופר". עזרא היה הסופר הראשון. המונח העברי "סופר" משמעה "סופר" או "מעתיק". סופרים העתיקו בקפדנות את הכתבים, ומלומדים מאמינים שעזרא היה כלי חיוני בהידור הקנון של הכתבים העברים המכונה הברית הישנה.
נחמיה 8 מראה את הסופרים בעבודה. הם "קראו מספר התורה של אלוהים, בהירו אותו בו והשמיעו את המשמעות כדי שהעם יוכל להבין את מה שנקרא" (נחמיה 8:8). הביטוי "הירו אותו בו" משמעה הם תרגמו מעברית לארמית, כיוון שהחוזרים מגלות בבל במאה החמישית לפני הספירה כבר לא דברו עברית בשטף; השפה המשותפת שלהם הייתה ארמית.
פרושים
עזרא גייס הן לוויים והן חברים משבטים אחרים של ישראל להוראת החוק (נחמיה 8:7), מה שסימן את תחילתה של תקופה חדשה ביהדות. בעבר, רק לוויים לימדו את החוק, חכמים משבטים אחרים החלו להופיע. מומחי התורה הללו הפכו ל"מורים של העם", המכונים פרושים.
תפקידם של הפרושים היה לפרש בצורה נכונה את הטקסט העברי שכן, בזמן זה, התורה נכתבה כטקסט רציף ללא הברות או חלוקות. הם היו מחלקים בקפדנות את הטקסט למשפטים, מילים ופסקאות, וודאו שהוא נקרא והובן בצורה נכונה. זו הייתה משמעות המונח "בהירו" בנחמיה 8:8.
חינוך ביהודה במאה הראשונה לספירה
במאה הראשונה לספירה, יהודה הייתה תחת שלטון רומי, והיו שתי מערכות חינוך עיקריות: בתי הספר הפילוסופיים יוונו-רומיים ובתי הספר התלמודיים. החינוך בבתי הספר התלמודיים היה חינם (ממומן על ידי הקהילה), והיותו תלמיד של רבי היה הכבוד. לימוד התורה סיפק חינוך מקיף, החל מאוריינות. אנשים כפריים גלילים בדרך כלל שלחו את ילדיהם לרבנים, בעוד שהעילית בירושלים לעתים קרובות העדיפה בתי ספר יוונו-רומיים.
ישוע כרבי
כשהתלמידים קראו לישוע "רבי", הם הכירו בו בתוך המסגרת החינו
